שלסקי יהונתן יע נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.ערעור על ועדה רפואית לעררים (ילד נכה) מיום 7.12.08.

2.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המשיב טען להתיישנות מאחר שהערעור לבית הדין הוגש כשמונה חודשים לאחר החלטת הועדה.

אביו של המערער הגיש תצהיר לפיו עוד בחודש דצמבר 2008 הגיש את הערעור לבית הדין ואף צירף לתצהירו טופס ערעור שבו מצויין התאריך 26.12.08.

המשיב נדרש להודיע אם הוא עומד על הטענה המקדמית וכן להגיב לגופם של נימוקי הערעור, אך לא עשה כן עד היום. משכך, ניתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין.

3.טענת ההתיישנות נדחית לאור האמור בתצהיר אביו של המערער, אשר לא נסתר.

מכאן יש לפנות לבחינת הערעור לגופו.

4.המערער טען כי הועדה טעתה כשקבעה כי אינו עומד בקריטריונים לזכאות, מאחר שלא עמדה על מכלול ליקוייו הרפואיים, עובדה זו למד המערער לסעיף ה' לפרוטוקול הועדה, בו צויין אך זאת – "בן 15 חודשים, הסובל מטטרפלגיה ספסטית, מערער על הדחיה." עוד טען המערער כי הועדה התעלמה מהירידה בשמיעה ממנה הוא סובל, מהטיפולים השיקומיים שהוא עובר, לרבות העובדה כי הוא לומד בגן טיפולי. בנוסף, הועדה לא נימקה את החלטתה לפיה המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת.

5.מאחר שהמשיב לא הגיב לנימוקי הערעור ולאחר עיון בפרוטוקול הועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

6.פרוטוקול הועדה אכן דל בהנמקה, במיוחד בהשוואה לתלונות אבי המערער, אשר נרשמו בחלק ד' של הפרוטוקול וכן לאור החומר הרפואי שעמד בפני הועדה, כפי שמפורט בסעיף ב' לפרוטוקול. למרות זאת, מהפרוטוקול עולה כי הועדה התייחסה לכל הפרמטרים הרלוונטיים לקביעת זכאות המערער לגמלה, על פי גילו במועד בדיקתה, ביצעה הערכה על פי סולם התפתחות ודנה בשאלה אם ניתן לראות במערער כמי שזקוק לטיפול רפואי מיוחד, לאור דברי אביו.

בנושא אחד אין הנמקה והוא הקביעה לפיה המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת. לפיכך יש להשיב את עניינו של המערער לועדה על מנת שתשקול שוב עמדתה ותנמקה ביחס לקביעה כי המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת.

7.אין מקום להורות לועדה לשקול את הקביעה לגבי הירידה בשמיעה. נטען כי המערער סובל מירידה בשמיעה, אך שיעורה לא היה ידוע במועד התכנסות הועדה. הדבר אף עולה מבדיקת השמיעה שצורפה לנימוקי הערעור (בה גם צוין כי "עדיין אין הפרדה בין שתי האוזניים"). כלומר, לא נפלה טעות בהחלטת הועדה בנושא, שעה שלא ניתן לקבוע כי המערער סובל מירידה של 45 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, כפי שנקבע בתקנות.

8.הזכאות לגמלת ילד נכה על פי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח - 1998, (אשר היו בתוקף במועד התכנסות הועדה), לילד בגילו של המערער (15 חודשים במועד התכנסות הועדה), נקבעת, בין השאר, על פי סולם התפתחותי ולא על פי הטיפולים אותם עובר הילד, למרות שיש בטיפולים אלה להעיד על ליקוייו הרפואיים. על כן, לא נפל פגם בהחלטת הועדה כאשר לא התייחסה באופן מפורש לטיפולים שמקבל המערער או למסגרת החינוכית בה הוא שוהה, מעבר לציון עובדה זו בפרוטוקול.

9.המערער טען עוד כי קביעת הועדה כי מבחינה התפתחותית הוא אינו עונה לקריטריונים, אינה מנומקת. יש לקרוא את מסקנתה בעמוד 8 לפרוטוקול במצורף לממצאיה המפורטים בעמוד 7 לפרוטוקול. עיון בממצאים והשוואתם למסקנת הועדה, מעלה כי המסקנה נסמכת על הממצאים. על כן נדחית טענה זו של המערער.

במאמר מוסגר אציין כי המסמכים הרפואיים שצורפו לנימוקי הערעור מתארים את מצבו של המערער בגילאים מוקדמים (7-9 חודשים) ואילו קביעות הועדה מבוססות על בדיקתה במועד בו התכנסה, כאשר המערער היה בן 15 חודשים.

10.סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תנמק את קביעתה כי המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת.

מאחר שהמערער מיוצג ע"י ב"כ מטעם לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.

11.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ו אדר א תשע"א, 02 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: